סיפור פשוט

(סופר לי על ידי לקוחה, ואני רק שיניתי את השמות)
דנה חזרה ביום חורף אחד מהעבודה. עוד לפני שפשטה את הבגדים שנרטבו מהגשם, הציצה במייל שלה. כבר שלושה ימים שהיא לא מצליחה ליצור קשר עם החבר שלה שנסע לפריז, והבטן שידרה לה תחושות ממש חזקות שמשהו לא בסדר.

ההודעה היתה קצרה : " דנה יקרה, אני לא מתכוון לחזור בשנה הקרובה. ראי את עצמך חופשיה להמשיך בחייך. מאחל לך את כל הטוב שבעולם. אוהב . גיא ".

דנה בהתה בהודעה, ולא ממש עיכלה את מה שראו עיניה. לאחר דקה כבר לא ראתה כלום, הדמעות זלגו מעצמן והוסיפו רטיבות לבגדיה הרטובים ממילא מהגשם.

לאחר שנרגעה קצת טלפנה לחברתה הטובה עירית. עירית הצליחה להבין בין היבבות, הגניחות, והמשיכות באף, את גודל הקטסטרופה, והצליחה להשחיל משפט אחד :" תני לי שלושים דקות ואני אצלך."

חצי שעה מאוחר יותר התייצבה עירית בדלת ובידה קופסה לבנה עם סרט אדום ומדבקה עגולה אדומה מקדימה גלידת שוקולד של ISCREAM

" מה זה? " שאלה דנה

"זה?" ענתה עירית. "זאת גלידת גורמה ביתית של ISCREAM והיא בדיוק התרופה הנחוצה לך כעת על מנת למלא את הבור הגדול והכואב אצלך בבטן".

נכון. הגלידה המשובחת לא החזירה את גיא. אבל החזירה לדנה את החיוך, וזה בדיוק מה שהיה דרוש לה באותו הערב.

גלידה לא פותרת בעיות. אבל היא מנחמת ומרגיעה, וכשאת רגועה, את יכולה לפתור את הבעיות בעצמך.

 

 

השארת תגובה